פסק-דין בתיק ת"א 647-06-11

1.         אלמנתו של המנוח, מר גדליה בנימיני ז"ל, חתמה ביום 2.5.88 עם הנתבע 1 על הסכם לפיו היא מכרה לו את כל הזכויות שהיו לבעלה המנוח וליורשיו בקרקע ובתחנת דלק - תמורת הסכום של 22,000 דולר ארה"ב.

2.         בתאריך 1.6.2011, היא הגישה תביעה שהסעד הנתבע בה הוא סעד כספי בסך 2.5 מיליון ש"ח, שלטענת התובעת, זהו הערך האמיתי של הזכויות, שכאמור לעיל, נמכרו בסכום מגוחך של 22,000 דולר בלבד. כמו כן התבקש סעד הצהרתי בדבר בטלות ההסכם.

3.         בתביעה נפלו פגמים טכניים ומהותיים שונים שאין זה המקום לפרטם. אבל אילו היה מדובר בתביעה לבירור - בוודאי היה צורך לתקנם.

4.         כיוון שביטולו של הסכם המכר האמור מתבקש כ - 23 שנה (!!) - אחרי שנחתם - צפה ועולה, כמעט מאליה, שאלת ההתיישנות. וכך אמנם טענו כל הנתבעים.

5.         טענת התובעת, שנפרשה במסגרת תצהיר שהגישה בעניין הנטען של ההתיישנות - היא, ששעה שחתמה על הסכם המכר, שביטולו מבוקש עתה, היא הייתה במצב נפשי ירוד. לטענתה, היא התמודדה עם מציאות חיים קשה ביותר, החל משכול של אחד מילדיה שנהרג בתאונת דרכים, במשך הטיפול בבעלה, שהיה נכה צה"ל ופגוע ראש, וכלה בקשיים כלכליים עצומים. עוד נטען על ידה, שהיא אישה תמימה, חסרת השכלה, עולה חדשה מאיראן ושהיא מתקשה מאוד בשפה העברית ובקריאה. נטען גם, שידיעתה והבנתה בהוויות העולם ובהליכותיו - מועטות.

            ככלל, נטען, כי ההסכם האמור נחתם תוך הטעייה, עושק, מירמה ותרמית ותוך ניצול מצבה הבריאותי, הנפשי והכלכלי הקשה.

6.         מראית פני הדברים הוא שלכאורה, אכן יש ממש בטענותיה של התובעת. ראו פרשה דומה: ע.א. 3601/96 עמית בראשי נ. עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל פד"י נ"ב (2) 582.

            אבל לא השאלה של צדקת טענותיה של התובעת, היא העומדת בעניין דנא למבחן. השאלה היא, אם יש בכוחן של טענות אלה להתגבר על  מחסום  ההתיישנות.

7.         א.         ככל הנראה, התובעת תקעה יתדותיה בהוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

הלכה היא, שבעל דין הטוען כי מסיבות שאינן תלויות בו, נעלמו ממנו עובדות חשובות וכי לא היה בכוחו למנוע סיבות אלה - צריך לפרט את העובדות המבססות טענה זו. ראו: ע.א. 7261/09 שרבני נ. חברת האחים שבירו פד"י  נ"ה (4), 464 ובמיוחד ראו: ע.א. 2919/07. בדיון שם נקבע, כי הנטל להוכיח את ארבעת התנאים שבסעיף, הוא על הטוען להשעיית מירוץ ההתיישנות מכח סעיף 8 לחוק ההתיישנות: קיומן של עובדות שנעלמו מן התובע, העובדות מהותיות ויורדות לשורשה של עילת התובענה, העובדות נעלמו מעיני התובע מסיבות שאינן תלויות בו והתובע לא יכול היה למנוע אותן סיבות אף בנוקטו בזהירות סבירה.

ב.         תצהירה של התובעת הוא סתמי וכללי ולא בואר בו כיצד זה עובדות כל כך נגישות, נעלמו מתודעתה במשך כל כך הרבה שנים.

8.         על פי הבנתי,בעניין דנא, מה שנעלם מעיניה של התובעת הוא רק הכדאיות הכלכלית של ההסכם שערכה עם הנתבע 1.

            איני מוכן לקבל, ולמעשה גם לא ניתן, באופן אובייקטיבי, לקבל את טענתה שהעובדות הנכונות ביחס לכדאיותה של העסקה נתגלו לה לתובעת, רק אחר כל כך הרבה שנים.

9.         מטעם זה אין מנוס מן הקביעה שהתביעה התיישנה.

10.        גורלה של התביעה נחרץ לדחייה גם מטעם נוסף, שאינו קשור בטעם שפורט לעיל.

            התובעת לא התייצבה לישיבה שהתקיימה ביום 10.6.12 ושאליה התובעת ידעה על הישיבה האמורה.

            ואלו דבריו של בא כוחה של התובעת בפתח הישיבה:

                                  "התובעים ידעו על הדיון היום ועל חובתם להתייצב. בשיחה עם הבן, אמר לי שישב עם אימו לסגור עניינים ונוצר ביניהם פיצוץ עד כדי התערבות משטרה. הוא לא הגיע כי היא אסרה עליו להגיע. אין לי מושג היכן היא כעת"

11.        הישיבה שנקבעה ליום 10.6.12 הייתה המשך ישיר לישיבה שהתקיימה בנוכחות התובעת. בדיון הזה הסברתי לתובעת, שדין התביעה להדחות מחמת התיישנות. קבעתי דיון נוסף, הוא הדיון שנועד להתקיים ביום 10.6.12, רק כדי לאפשר לבא כוחה של התובעת, כמו גם לבני משפחה אחרים להסביר לתובעת בנחת  את המציאות המשפטית.